מידע זה כוח. האמנם?

לידע יש ערך, זה ברור. חונכנו שזה טוב לדעת כמה שיותר, שמי שיודע יותר יצליח יותר בחיים, שהוא "שווה" יותר. אנחנו רוצים לדעת כי זה נותן לנו סיפוק, את ההרגשה שאנחנו "מבינים", וזה עונה על הצורך שלנו בביטחון, שליטה ורלוונטיות. אנשים שיודעים יותר, נחשבים חכמים. אלו אנשים סקרנים וחרוצים מבחינה מנטלית (חרוצים ב"לחשוב”) וזה נראה שתהליך רכישת הידע עבורם קל יותר מאשר אצל אחרים.

נכון, תהליך רכישת הידע דורש עניין ורצון להצטיין, כלומר דורש מאמץ והתמדה, אבל האמת היא, שלכל אחד מאיתנו יש יכולת טבעית או נקודת מוצא שונה וטובה יותר ללמידה בתחום "שקרוב לליבו". יתרה מכך, מי שהעניין שלו בתחום מסוים מספיק גדול ימצא את הדרך ללמוד אותו ולהיות בו טוב, גם אם הנושא אינו נמצא "באזור הנוחות שלו" ויעידו על כך אלפי "נכשלי מתמטיקה לשעבר".

יש לנו בעיה

אבל, בשלב מסוים, אנחנו מזהים שיש לנו כמה בעיות עם ידע.
ראשית, ככל שאנחנו לומדים יותר, אנחנו מגלים שאנחנו יודעים פחות. אנחנו לעולם לא מצליחים להשיג את הידע הנדרש לנו ליותר משנייה כי אז אנחנו מגלים שיש לנו עוד והרבה בהישג יד… (נהיינו קצת מכורים לזה).

בעיה אחרת היא שעם הזמן אנחנו שמים לב שחלק מהידע שהיה לנו, נשכח והלך לאיבוד. מי זוכר למשל מתי נולד ונפטר הרצל? אנחנו לומדים במהלך החיים כל מיני דברים שנראים לנו לא רלוונטיים לחיים האישיים שלנו, ואז או שאנחנו מסננים אותם בלי לשים לב או שלמדנו אותם למבחן וברגע שהוא הסתיים "מחקנו" אותם מהזיכרון.

אלו בעיות "ישנות” של ידע, בינתיים העולם משתנה לנו מול העיניים ונוצרות גם בעיות “חדשות”:

  • עד לא מזמן, חכמה וידע היו נחלתם של המבוגרים. זקני השבט היו המקור סביבו התקבצו כולם, לקבלת עצות טובות ומועילות (גם אם לא כולם הבינו למה). ברוב המקרים, היו פועלים לפי העצות שלהם, כי היה ברור להם שיש על מי להסתמך. והיום? היום המידע כל כך זמין שסקרנים-חרוצים צעירים יכולים להכיל ידע עצום בגיל מאוד מוקדם ולהתחיל את צבירת הניסיון שלהם הרבה לפני. היום מבוגרים פונים להתייעץ עם צעירים.
  • חלקים עצומים של המידע הפכו כיום להיות שיתופיים כך שאת רובם ניתן להשיג בחינם. אם בעבר צבירת ידע היוותה מקור כוח, הרי שכיום ריבוי המידע גורם לבלבול. אנחנו הולכים לאיבוד בים המידע האין סופי.
  • שפע המידע שמקיף אותנו מכל עבר מעמיס על יכולת הקליטה והקשב שלנו ויוצר הפרעות קשב וריכוז וקושי להתמקד בדבר אחד לאורך זמן. יש יותר מדי הסחות דעת והפרעות, וגם בהם לעשות "לייק" זו משימה ולהגיב זה מאתגר. אנחנו מרחפים מעל פני השטח ולא נוכחים באמת במה שאנחנו עושים..
  • כל זה הולך להחריף – כמות המידע גדלה בקצב הולך ומתגבר (אקספוננציאלית) וזה אומר שהבעיות שיש לנו עם מידע וידע כיום הולכות לגדול ומהר.

הבעיות שציינתי הן רק על קצה המזלג, לא דיברתי על נושאים כמו פרטיות, בטיחות, זמינות, שיתוף, ניהול ועוד רבים. ואם הצלחת לשרוד את 500 המילים שעד כה, הרי שאם לא ידעת את זה כבר, כעת זה ברור לך – יש לנו בעיה. ולא – זו לא בעיה של מבוגרים, זו בעיה של כולם שהולכת לגדול. ידע שהיה כח הפך לבעיה. בעיה גדולה שאם נהיה כנים עם עצמנו, נודה בכך שאנחנו לא מצליחים להתמודד איתה.

שכבות של ידע

דמיינו לכם גיליון נייר שקוף, עליו אנחנו "מניחים" ידע שיש לנו בתחום מסוים. ככל שאנחנו "שולטים" בידע הזה יותר טוב, הגיליון יהיה יותר צבעוני ויותר רחב. אם אנחנו שוכחים חלק ממנו הוא ידהה ויהיה צר יותר, אם שכחנו הכל – הלך הדף. אם ניקח את כל הגיליונות שיש לנו על כל נושא שיש לנו בעולם נקבל את ספר הידע האישי שלנו. ספר זה ייחודי לנו ויתרה מכך, כל דף בו ייחודי לנו בכל נקודת זמן שהיא. ספר הידע שלנו הוא דבר דינאמי, שמשתנה כל היום, מידי יום. צבעים וגוונים משתנים, דפים נוספים, דפים נגרעים. עכשיו נעשה זום אאוט – מהספרייה שלנו לספרית הידע העולמית. איך בדיוק היא מתנהלת? יש לנו יותר שאלות מתשובות.

אנחנו יודעים למשל שידע קדום שהיה נחלתם של תרבויות עתיקות, הלך לאיבוד. ייתכן שאפילו חלק מהידע הזה היה נחשב כיום ל"חדשני" או "מדויק" יותר, כי פעם אנשים היו מחוברים יותר לטבע, לקהילה שלהם, לגוף שלהם ולכן אנחנו רואים ערך בידע הזה ומנסים למצוא אותו מחדש. באמת, לאורך ההיסטוריה השקעת המשאבים הגדולה ביותר הייתה בניסיון להשיג ולגלות עוד ועוד ידע. אך האם אנחנו יודעים לשמור עליו?

רבי יהודה הנשיא, נשיא הסנהדרין במאה השנייה לספירה, הבין את הבעיה והוביל מהלך לשימור התורה, שעל פי המסורת נמסרה למשה בסיני ועברה מדור לדור במשך 1,400 שנה בע”פ. הוא ריכז את החומרים, סידר, ערך ולבסוף חתם אותם (הגנה משינויים) במשנה שאנו מכירים כיום. זוהי דוגמא יפה לידע שהצליח להשתמר לאורך אלפי שנים וכך נשאר רלוונטי למיליונים רבים של אנשים ברחבי העולם.

עידן המחשב ידידו הטוב של האדם

עידן המחשב מביא איתו אתגרים חדשים. מצד אחד, המידע מעולם לא הופץ בצורה כה רחבה ומיידית.
מצד שני, ישנו דמיון מסויים לעידן שבו הוא עבר בע"פ, משום שהווירטואליות שלו מחזירה בעיות של היקף, סדר, שרידות, מהימנות, מקוריות, גניבה ושליטה, פרטיות, "האח הגדול"… בעצם, עידן המחשב הפך את בעיית הידע למורכבת ביותר.

חכמתו של האדם הולידה את המחשב. בתחילה נראה היה כי המחשב יהיה כמו כלב – ידידו הטוב של האדם, הרובוט שבא לעזור. בשלב מסוים החלו תחרויות "אדם – מחשב" במספר תחומים, והיו מי שכבר ניבאו אפוקליפסה בה המחשב משתלט על האדם. מכל מקום, "מחשב לומד" זה כבר מזמן לא דבר הנמצא ביד הדמיון. מחשבים שונים במיקומים שונים יודעים "לשתף פעולה" ו"לשתף משאבים", וכל עוד הם מחוברים לחשמל ולרשת הם יכולים להמשיך בלמידה מסביב לשעון, ללא הפסקה. אין ספור יישומים ממוחשבים הופכים את חיינו לקלים ונוחים יותר, מניווט בווייז, "דיבור זמין" בווטסאפ, תקשורת ויזואלית בסקייפ, התעדכנות במה קורה עם חברים קרובים-רחוקים בפייסבוק, אינסטגרם, שמיעת ספרים ועוד ועוד.

ניקח למשל את ווייז, עוזר לי בכל יום. אבל גם מזייף לפעמים. היו כמה פעמים שכשלתי במבחן האגו הגברי ופעלתי בניגוד לעצתה של סיוון מהווייז ודווקא הצליח לי (אני מכחיש שהיו גם פעמים שלא). עד כמה ניתן וצריך להסתמך על המחשב? האם אנחנו צריכים עדיין לדעת לנווט בלי מחשב עם מפות מנייר ולשמור לנו את היכולת הזו שעלולה ללכת לאיבוד? האם המחשב הוא יועץ או שמא הוא הופך להיות מנהל שלנו? מה המחשבים עושים עם כל הידע העצום שעובר דרכם ואיך הם עוזרים לנו לנהל אותו?

אלו שאלות גדולות שהתשובות השונות אליה נכתבות מן הסתם ברגעים אלו, על ידי אנשים שונים מרחבי העולם, כל אחד בהתאם לתפישתו והבנתו של הבעיה. הקווים הכלליים הם איסוף המידע, מיון שלו, קטלוגו, עריכתו, הפצתו והנגשתו אבל נראה כי הפתרון הטוב עדיין חסר והבעיות רק הולכות וגדלות..

צניעות

ריבוי השאלות מוביל אותי למסקנה הנדרשת והחשובה – אנחנו לא באמת יודעים, אף פעם לא ידענו ואף פעם לא נדע. אנחנו ממציאים ולומדים תיאוריות, אנחנו לומדים עד כדי כך שאנחנו ממש מרגישים שאנחנו מבינים, אנחנו מנסים לבצע ניחושים מושכלים, אבל, למעשה, אנחנו עיוורים המגששים באפילה, כאשר על כל הישג שאנחנו צוברים אנחנו צוברים גם כמה כישלונות.

סוקרטס אמר: "טיפשות היא לאדם לחשוב שהוא יודע את אשר איננו יודע".

יתכן ובעידן זה של מידע הולך ומתפרץ כל מה שנדרש מאיתנו הוא תהליך של הצטנעות, לשים את האגו בצד.
ברגע שהלך הרוח (state of mind) של "אני בעצם לא יודע" משתלט על האגו, שהביס אותו במשך שנים, אנו פתוחים ללמידה חדשה ולבחינה של אפשרויות חדשות, עליהן נוכל לעמוד בהמשך.

לצפייה בשאר המאמרים בסדרה:

מאמר 1 – "עולם השכבות הנסתרות"

מאמר 2 – "על גמישות מחשבתית ומדע בדיוני"

מאמר 4 – "חינם: משקפיים מיוחדות לבעלי עסקים"